<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"י</h1>
<h2>דף כז:</h2>
מסכת תמיד פרק קמא (כ"ז ב') רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא, אתא רבי אבא נחר ליה, אמר ליעול מר, אמר ליה, עד כאן לא סלקת לשעיר גמרת מילי דשעיר, לאו הכי תנן, מצאו נעול בידוע שיש שם אדם, למימרא דלא מיבעי למיזל. ורב ספרא סבר, דילמא מסוכן שאני, כדתניא רשב"ג אומר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן, סילון החוזר מביא האדם לידי ירקון. פי', לא סלקת לשעיר, כלומר לארץ ישראל שהם רומיים מבני עשו. ורב ספרא מבבל הוה שהם צנועים כפרסיים אשר שם, ואמרינן אמר רבי יוחנן בשלשה דברים אני אוהב הפרסיים, שהם צנועים, מה שאין כן רומיים, כלומר לא היה לו אלא לנחר כנגדו לבד.
<h2>דף כט.</h2>
מסכת תמיד פרק ראוהו אחיו (כ"ט א') כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן. הני מאי טעמא לא, אמר רב פפא משום דקטמי, ר' אחא בר יעקב אמר משום ישוב ארץ ישראל. פי' קיטמא, אפר. כלומר, שאין דולקין היטב. ויש נסחא דקטרי, פי' עשן. ומזה הטעם אמרו פרק החובל (ב"ק צ"א ב') אמר רב דקלא דטעין קבא אסור למקצייה. וכן מה שאמרו (תוספתא ערכין פ"ה הלכה ט') אל יסתור אדם ביתו לעשות גנה, וכיוצא בזה.
